שחקן, איש רדיו, איש טלוויזיה, תסריטאי, סופר. איבד למשך 8 שנים באירוע מוחי את הכלי שכל כך המאפיין אותו את השפה, את המילים.
דורון נשר ,היום בן 67 , נשוי ואב לשלושה ילדים.
שחקן, איש רדיו ,איש טלוויזיה, תסריטאי, סופר .
איבד באירוע מוחי את הכלי שכל כך המאפיין אותו את השפה, את המילים.
במלחמה עיקשת יוצא דורון להילחם את הקרב של חייו.
שמונה שנים נמשך הקרב הזה.
דרך בית חולים בלינסון,
דרך חצי שנה בבית לוינשטיין ,
דרך ארבע שנים בשיקום במכבי רעננה ,
דרך רישיון נהיגה,
דרך החוג לרכיבה של בית לוחם,
דרך עדינה שריד מטפלת בריפוי בעיסוק שלא מרפה וכותבת את מה שהוא מכתיב לה.
מתקן , שומע ושוב מתקן.
עד שיוצא מסמך.
שרי גוטמן העורכת והבעלים של הוצאת "אחוזת בית" רואה במסמך עותק נדיר, היא מפגישה את העורך סמי דואניס לעבוד על המסמך עד שהספר רואה אור .
"המוח שלי ואני" וזוכה לאהדת הביקורת המקצועית בכל שלושת העיתונים המובילים : מעריב, הארץ וידיעות אחרונות.
על הדרך הזו מספר דורון נשר עצמו בהומור עצמי בין המילים.
משך ההרצאה – 60 דק
צרכים טכניים – מיקרופון אלחוטי / מדונה
דורון נשר הוא שחקן, סופר, תסריטאי, משורר,בימאי, בדרן, שדרן רדיו ומנחה טלויזיה.
עדינה שריד היא מרפאה בעיסוק OT MSc בביה"ח לוינשטיין.
בתאריך 30.8.12 איבד דורון את היקר לו מכל – המילים.
לאחר אשפוז עבר לשיקום בבית לוינשטיין.
בין השניים נוצר קשר טיפולי מיוחד, כשעדינה מוצאת את המפתחות שיניבו הצלחות קטנות והתקדמות…עד ללידת הספר!
במפגש אינטימי ובעזרת מילים, ינסו דורון ועדינה לתאר את תהליך השיקום המיוחד, מהזווית שלו כמטופל ומהזווית שלה כמטפלת.
צרכים טכניים – שני מיקרופונים, שני כסאות + מקרן, מסך והגברה
ספר שעליו עמל דורון נשר בשמונה השנים האחרונות, הוא רומן אוטוביוגרפי אחר לגמרי – מעשה ספרותי שמספק הזדמנות חד־פעמית לעקוב אחרי התמודדות פיזית ונפשית עם פגיעה מוחית. נשר, מכוכבי הטלוויזיה והרדיו הגדולים של שנות השמונים והתשעים בישראל, חושף בספר את חוויותיו האישיות מרגעי ההתעוררות הראשונים, דרך ימי האשפוז בבית לוינשטיין ולאורך חיי יומיום רצופים רגעי ייאוש מתסכלים והצלחות קטנות ומפעימות.
שבת שלום.